שו"ת במראה הבזק חלק תשיעי מ׳

« שו"ת במראה הבזק חלק תשיעי ל״ט שו"ת במראה הבזק חלק תשיעי מ״א »

11 שולחן ערוך, יורה דעה פתח ↗

איסור הלנת המת ומתי מותר להלינו. ובו ב' סעיפים:אסור להלין המת אלא אם כן הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין או מקוננות או כדי שיבאו קרובים או להשמיע עיירות:

11 סנהדרין פתח ↗

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד כּוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מִנַּיִן לַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ שֶׁעוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ״. מִכָּאן לַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

12 רש"י על ברכות פתח ↗

מי שמתו כו' פטור מלקרות ק"ש – לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והויא דומיא דחתן דפטור משום טירדא דמצוה:

14 גיטין פתח ↗

אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גוֹיִם בְּלֶקֶט בְּשִׁכְחָה וּבְפֵאָה, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם: תָּנוּ רַבָּנַן: מְפַרְנְסִים עֲנִיֵּי גוֹיִם עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, וּמְבַקְּרִין חוֹלֵי גוֹיִם עִם חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְקוֹבְרִין מֵתֵי גוֹיִם עִם מֵתֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.

14 שולחן ערוך, יורה דעה פתח ↗

אין קוברין רשע אצל צדיק אפילו רשע חמור אצל רשע קל וכן אין קוברין צדיק וכשר ובינוני אצל חסיד מופלג: אבל קוברים בעל תשובה אצל צדיק גמור ב"ז:

15 שו"ת במראה הבזק חלק רביעי פתח ↗

אמנם, מכיוון שהרב חושש ל"פריצת גדר", ניתן למיגדר מילתא באלה שאינם כופרים, לעשות שינוי - או במקום הקבורה, דהיינו במקום צדדי, ואם יש גדר בבית-הקברות, להקצות מקום מחוץ לגדר4בתשובות "דעת כהן" סי' קצח התיר מרן הראי"ה קוק אפילו ברשעת עצמו לקבור בארץ ישראל בשינוי, וכתב שם "שידעו הכל שהפעולה הרעה היא עומדת לדראון עולם ולא יוסיפו לעשות דבר הרע הזה". בשו"ת "באר משה" חלק ח סימן יג כתב שבשעת דוחק גדול ניתן לקבל אפר רשעים לקבורה בצד הגדר, גם בחו"ל., או באי-הצבת מצבה, כדי שהכול יבינו, ששריפת נפטר היא מעשה מגונה5"חלקת יעקב" יו"ד ח"ב ס"ד מסביר את חומר האיסור בשריפת מת: א. בטול מ"ע "קבור תקברנו" ובטול הכפרה שבקבורה; ב. בשריפת הוי בזיון למת. ג. איסור "ובחוקותיהם לא תלכו"; ד. שינוי ממנהגא דמשמע בגמ' דיש קפידא רבה לשנות מנהגא בעניינים הללו וכו'..

16 מועד קטן פתח ↗

קִילְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְכוּ׳. חֲטִיטָה — אִין, חֲפִירָה — לָא. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין רַבִּים צְרִיכִין לָהֶם, אֲבָל רַבִּים צְרִיכִין לָהֶם — אֲפִילּוּ חֲפִירָה מוּתָּר. וְכִי רַבִּים צְרִיכִין לָהֶם מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: חוֹטְטִין בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל יָחִיד, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל רַבִּים, וְאֵין חוֹפְרִין בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל רַבִּים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל יָחִיד. מַאי לָאו, בְּשֶׁרַבִּים צְרִיכִין לָהֶם?! לָא, בְּשֶׁאֵין רַבִּים צְרִיכִין לָהֶם. דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי יָחִיד, שֶׁאֵין יָחִיד צָרִיךְ לָהֶם, חֲטִיטָה מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל יָחִיד — כּוֹנְסִין מַיִם לְתוֹכָן, אֲבָל לֹא חוֹטְטִין וְלֹא שָׁפִין אֶת סִדְקֵיהֶן. וְשֶׁל רַבִּים — חוֹטְטִין אוֹתָן וְשָׁפִין אֶת סִדְקֵיהֶן. וְאֶלָּא מַאי — בְּשֶׁיָּחִיד צָרִיךְ לָהֶם? דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי רַבִּים, בְּשֶׁרַבִּים צְרִיכִין לָהֶם, חֲפִירָה מִי אֲסִיר? וְהָתַנְיָא: בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל יָחִיד — כּוֹנְסִין מַיִם לְתוֹכָן וְחוֹטְטִין אוֹתָן, אֲבָל לֹא שָׁפִין אֶת סִדְקֵיהֶן, וְלֹא חוֹטְטִין לְתוֹכָן, וְלֹא סָדִין אוֹתָן בְּסִיד. וְשֶׁל רַבִּים — חוֹפְרִין אוֹתָן, וְסָדִין אוֹתָן בְּסִיד! אֶלָּא קַשְׁיָא הָךְ קַמַּיְיתָא! תָּרֵיץ הָכִי: חוֹטְטִין בּוֹרוֹת שֶׁל יָחִיד בְּשֶׁיָּחִיד צָרִיךְ לָהֶם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשֶׁל רַבִּים כְּשֶׁרַבִּים צְרִיכִין לָהֶם, דַּאֲפִילּוּ חֲפִירָה מוּתָּר. וְאֵין חוֹפְרִין בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל רַבִּים — בְּשֶׁאֵין רַבִּים צְרִיכִין לָהֶם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל יָחִיד, דְּכִי אֵין יָחִיד צָרִיךְ לָהֶם — אֲפִילּוּ חֲטִיטָה נָמֵי אָסוּר. אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי: עוֹשִׂין כׇּל צוֹרְכֵי רַבִּים, ״כׇּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי — לָאו לְאֵתוֹיֵי חֲפִירָה? לָא, לְאֵתוֹיֵי הָא דְּתַנְיָא: יוֹצְאִין לְקַוֵּוץ אֶת הַדְּרָכִים, וּלְתַקֵּן אֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת הָאִסְטְרָטָאוֹת, וְלָמוֹד אֶת הַמִּקְוָאוֹת. וְכׇל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַרְגִּילִין לְתוֹכוֹ, אַרְבָּעִים סְאָה. וּמִנַּיִן שֶׁאִם לֹא יָצְאוּ וְעָשׂוּ כׇּל אֵלּוּ, שֶׁכׇּל דָּמִים שֶׁנִּשְׁפְּכוּ שָׁם מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הֵם שְׁפָכוּם — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים״. הָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ: וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת הַמִּקְוָאוֹת. וְעוֹשִׂין כׇּל צוֹרְכֵי רַבִּים לְאֵתוֹיֵי מַאי — לָאו לְאֵתוֹיֵי חֲפִירָה? שְׁמַע מִינַּהּ. מְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: רֶמֶז לְצִיּוּן קְבָרוֹת מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן״. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָא מִקַּמֵּי דְּלֵיתֵי יְחֶזְקֵאל, מַאן אֲמַר? וְלִיטַעְמָיךְ, הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: דָּבָר זֶה, מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא לָמַדְנוּ, מִדִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי לָמַדְנוּ: ״כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְשָׁרְתֵנִי״ — מִקַּמֵּי דְּלֵיתֵי יְחֶזְקֵאל, מַאן אֲמַר? אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא, הָכָא נָמֵי: גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ, וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר, מֵהָכָא: ״וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא״ — טוּמְאָה קוֹרְאָה לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ ״פְּרוֹשׁ״. וְכֵן אָמַר רַבִּי עוּזִּיאֵל בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי עוּזִּיאֵל רַבָּה: טוּמְאָה קוֹרְאָהּ לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ ״פְּרוֹשׁ״. וְהַאי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא? הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא״. צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לְרַבִּים, וְרַבִּים מְבַקְּשִׁין עָלָיו רַחֲמִים! אִם כֵּן, לִיכְתּוֹב: ״וְטָמֵא יִקְרָא״, מַאי ״וְטָמֵא טָמֵא״ — שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי. אַבָּיֵי אָמַר, מֵהָכָא: ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל״. רַב פָּפָּא אָמַר: ״וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ״. רַב חִינָּנָא אָמַר: ״הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: ״וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ״. מָר זוּטְרָא אָמַר: ״וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטּוּמְאָתָם״. רַב אָשֵׁי אָמַר: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי״ — עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי. רָבִינָא אָמַר: ״וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים״. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַשָּׁם אוֹרְחוֹתָיו — זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂם דֶּרֶךְ״, אַל תִּקְרֵי ״וְשָׂם״, אֶלָּא: ״וְשָׁם דֶּרֶךְ״ — ״אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים״. רַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ הָהוּא תַּלְמִידָא דְּכׇל יוֹמָא הֲוָה מַקְשֵׁי לֵיהּ, בְּשַׁבְּתָא דְרִיגְלָא לָא הֲוָה מַקְשֵׁי לֵיהּ,

17 בבא בתרא פתח ↗

אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי בְרַק בְּאֶחָד שֶׁמָּכַר בְּנִכְסֵי אָבִיו, וּמֵת, וּבָאוּ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְעִרְעֲרוּ לוֹמַר: קָטָן הָיָה בִּשְׁעַת מִיתָה, וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא: מַהוּ לְבוֹדְקוֹ? אָמַר לָהֶם: אִי אַתֶּם רַשָּׁאִים לְנַוְּולוֹ. וְעוֹד, סִימָנִין עֲשׂוּיִין לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה.

17 תלמוד ירושלמי מועד קטן פתח ↗

אֵין מְפַנִּין אֶת הַמֵּת וְאֶת הָעֲצָמוֹת מִקֶּבֶר מְכוּבָּד לִמְכוּבָּד וְלֹא מִבָּזוּי לְבָזוּי וְלֹא מִבָּזוּי לִמְכוּבָּד. אֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר מִן הַמְכוּבָּד לַבָּזוּי. וּבְתוֹךְ שֶׁלּוֹ אֲפִילוּ מִן הַמְכוּבָּד לַבָּזוּי. עָרֵב הוּא לָאָדָם שֶׁהוּא נִינּוּחַ אֶצֶל אֲבוֹתָיו.

17 שולחן ערוך, יורה דעה פתח ↗

איסור פנוי המת והעצמות ממקומן. ובו ז' סעיפים:אין מפנין המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד ולא מקבר בזוי לקבר בזוי ולא מבזוי למכובד ואצ"ל ממכובד לבזוי ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו וכן כדי לקברו בארץ ישראל מותר ואם נתנוהו שם על מנת לפנותו מותר בכל ענין ואם אינו משתמר בזה הקבר שיש לחוש שמא יוציאוהו עובדי כוכבים או שיכנסו בו מים או שהוא קבר הנמצא מצוה לפנותו יש נוהגין לתת מעפר א"י בקבר א"ז ויש למנהג זה על מה שיסמוכו מדרש תנחומא פ' ויחי:

18 סנהדרין פתח ↗

אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, רֶמֶז לִקְבוּרָה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ״. מִכָּאן רֶמֶז לִקְבוּרָה מִן הַתּוֹרָה.

18 טור פתח ↗

א"ר יוחנן מניין לקבורה מן התורה פירוש שצריך לקוברו בקרקע ולא יתננו בארון ויניחנו כך ת"ל כי קבור תקברנו לפיכך הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע עובר משום שמלין המת אלא צריך לקוברו בקרקע ואם עשה לו ארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו ומ"מ יפה לקוברו בארץ דקבורת ארץ ממש מצוה אפי' בח"ל ובכל מקום ומקום לפי מנהגו יש קוברין בכוכין ויש בחפירות ויש בארון ויש בלא ארון ולדברי הכל נותנים המת על גביו ופניו למעלה והכי איתא בירושלמי יהבוני על גבי לא עומד ולא יושב ולא מונח ראשי בין ברכי אלא כאדם שהוא ישן שאלה לרב נטרונאי איזו דרך ישרה לקבורה אם להטילו בכוך ולהניח לוח למעלה מן הכוך שלא יגע בפניו עפר וטיט או כשם שאנו עושין שנותנין עפר על כולו והשיב להטיל עפר על פניו יש בזיון בדבר ולא נכון לעשות כן ולא כל הארצות שוות יש מקום שיש ברד גדול כמו בא"י מכניסים אותו לכוך ואין נותנין עליו עפר כל עיקר שסומכין שיש שם ברד ויבש המת ואינו מתליע אבל בבבל שאין שם ברד קוברין אותו בארון ונותנין עפר על פניו ועל עיניו ואם יש גשמים מביאים עפר יבש ונותנין עפר על פניו ומכסין פניו בבגדיו ונותנין עפר על בגדיו ועל כולו וביון שנותנין בגובה טפח נותנין לוח שהוא כיסוי של ארון על העפר וחוזרין ונותנין עפר הרבה עד שנעשה גל גבוה כמו אמה או יותר ומה שנותנין עפר שרפואתו עפר הוא שכן כתיב כי עפר אתה וגו' ירושלמי בצואתו של רבי אמר אל תרבו עלי מאוד תכריכין ותהי ארוני נקובה לארץ פירוש שיטלו דף הארון התחתון וישכיבהו על הארץ שקבורת קרקע מצוה ולא תימא משום חביבותא דא"י אלא אפילו בח"ל דכתיב כי עפר אתה וגו' בראשונה היו קוברין במהמורות נתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אותו בארונו אותו היום היה מתאבל למחר היה שמח לומר שינוחו עצמות אביו מן הדין תניא באבל רבתי אין קוברין ב' מתים זה בצד זה אא"כ היה דופן הקבר מפסיק ביניהם שנמצא כל אחד ואחד בתוך קבר לעצמו ולא המת בצד העצמות ולא העצמות בצד המת ר' יהודה אומר האיש נקבר עם בתו הקטנה והאשה נקברת עם בנה הקטן ועם בן בנה הקטן זה הכלל כל שישן עמו בחייו נקבר עמו במותו ונהגו עכשיו כר' יהודה אין נותנין שתי ארונות זה על זה ואם נתן כופין העליון שיפנה שאין נוהגים בזיון במתים ודוקא שאין ביניהם עפר ששה טפחים אבל אם יש ביניהם עפר ששה טפחים מותר אין קוברין רשע אצל צדיק אפי' רשע חמור אצל רשע קל אין קוברין וכן אין קוברין צדיק וכ"ש בינוני אצל חסיד מופלג :

1 אמסטרדם, הולנד

2 שבט תשע"ג

3 מ. קבורה בחוץ לארץ בבית קברות לא יהודי כדי להעביר בעתיד את מקום הקבורה לישראל

4 שאלה: אימא שלי ניצולת שואה מהולנד שאיבדה כמעט כל קשר עם הקהילה היהודית בעירה. היא עדיין רואה את עצמה כיהודייה, אבל היא לא מזדהה עם שום דבר הקשור לדת. לפני כשנתיים שאלתי אם לאחר מאה ועשרים יהיה אפשר לקבור אותה בארץ ישראל. תשובתה הייתה ששלושת ילדיה צריכים להחליט ביחד, ומה שיוחלט בינינו יהיה בסדר מבחינתה.

5 אני היחיד במשפחה הקרובה השומר תורה ומצוות. אחותי הייתה בעד שרפת גופה, והתנגדה בתוקף לכל רעיון הקשור ליהדות. לאחי לא היה חשוב מה יקרה בקשר לקבורה, רק שיהיו לו כמה ימים לפני הקבורה, שבהם יוכל לארגן "מסיבת פרדה" הכוללת הזמנה רשמית, ונאומים וכו'. כשאמי ראתה שלא הצלחנו להגיע להחלטה משותפת, היא קיבלה את ההחלטה בעצמה.

6 החלטתה הייתה להיקבר בבית קברות לא יהודי, בלי שירותי ה"חברא קדישא", ולקיים את הקבורה לאחר כמה ימים, כדי לאפשר לאחי לקיים את "מסיבת הפרדה" שרצה.

7 לאור החלטה זו התעוררו כמה שאלות. ראשית, מכיוון שהולנד היא מדינה מאוכלסת יתר על המידה, כל מקום קבורה למעט מקומות דתיים הוא לתקופה של עשר שנים בלבד, ויש אפשרות לקבורה לעשרים שנה לכל היותר. בתום תקופה זו מוציאים את הגופה והיא נשרפת. קבורה קבועה לא קיימת בכלל בהולנד מחוץ לקהילות הדתיות ביותר!

8 מבחינת המשפחה, דיברתי עם אחותי על הבעיה, והיא מוכנה להעביר את הגופה לארץ לאחר עשר שנים ולקבור אותה שם.

9 שאלתי היא אם מותר לקבור בבית קברות יהודי מישהו שטמון בבית קברות לא יהודי? האם יש משהו שצריך לעשות לפני או אחרי הקבורה כדי לאפשר דבר כזה?

10 האם אני נשאר במצב של אונן למשך חמישה ימים אם הקבורה נדחית במכוון? האם מותר לי לבקר ב"מסיבת פרדה" ובקבורה בבית הקברות הלא יהודי ובפרט שהנוכחות בקבורה חשובה בשביל העדות שהיא אכן נקברה שם!? האם אני יושב שבעה על כל הלכותיה לאחר קבורה כזו?

11 תשובה: מותר לדחות הקבורה כדי להרבות בכבודו של המת, ויש להקפיד שבמשך זמן ההמתנה יהיה המת בהשגחה ראויה ומכובדת ובמקום שמור.

12 א. אונן פטור ממצוות גם לאחר שנמסר לטיפול של האחראים לקבורה, אמנם במקרה הנדון כאן, כשסידרו את כל צורכי הקבורה, והנפטר באחריות המטפלים בקבורה, כבר אין דין אנינות. אבל התחלת השבעה על כל הלכותיה תחל רק אחרי הקבורה.

13 ב. מותר לך להשתתף בטקס, ואין בזה משום הליכה בחוקות הגויים.

14 ג. אין לקבור יהודי בקברי גויים, ויש להרחיק את קבר ישראל שמונה אמות מקברי הגויים או לעשות מחיצה בגובה עשרה טפחים היינו קצת פחות ממטר. המחיצה יכולה להיות גם על ידי צמחים צפופים בגובה עשרה טפחים.

15 במקרה הנדון, עדיפה קבורה בקברי גוי על פני שרפת הגופה.

16 ד. גם אם יהודי נקבר עם גויים, יש לציין את הקבר. יש דרכים לסמן, במקרה הצורך, גם בתוך הקבר. אם הדבר מתאפשר, יש לעשות מצבה ולכתוב עליה את שם הנפטרת וזמן קבורתה.

17 בעיקרון אסור לפנות מת אפילו מקבר בזוי למכובד, אבל מצווה לפנות יהודי מקבר גוי, וכן מצווה להעלות מקברי חוץ לארץ לארץ ישראל.

18 ה. כשמעבירים את המת בתוך הארון שבו נקבר וקוברים אותו בשנית באותו ארון – אין בזה משום ניוול, ולכן אין צריך להמתין עד שיתעכל הבשר קודם שיעבירו אותו במקרה המתואר בשאלה, שמעבירים לאחר עשר שנים אין לכך משמעות, כי זהו זמן רב לאחר שנתעכל הבשר. כמו כן אין בו דין ליקוט עצמות. ומותר אף לכתחילה לקבור אותו בארץ בתוך אותו הארון, ובלבד שינקבו בארון חורים או יסירו את הדף התחתון שלו.

19 ו. אם רוצים להוציא את המת מן הארון בזמן הקבורה השנייה, ראוי להמתין מלהעבירו עד לאחר שיתעכל הבשר, וחלים על האבלים דיני יום ליקוט עצמות משעה שהוציאוהו מן הארון כאמור, במקרה הנדון כאן עניין זה אינו רלוונטי.

11 משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִקְבֹּר אֶת כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין בְּיוֹם הַהֲרִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא כג "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא". וְלֹא הֲרוּגֵי בֵּית דִּין בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו:

14 סנהדרין פתח ↗

וּכְשֵׁם שֶׁאֵין קוֹבְרִין רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק, כָּךְ אֵין קוֹבְרִין רָשָׁע חָמוּר אֵצֶל רָשָׁע קַל. וְלִיתְקוֹן אַרְבַּע קְבָרוֹת! שְׁנֵי קְבָרוֹת גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ.

14 שו"ת במראה הבזק חלק ראשון פתח ↗

ברצוני לציין את הדחק בו אנו נמצאים, מבחינת היכולת לכפות החברא קדישא המקומית, לעשות את הדרוש בנושא זה. לדעתנו, רובם המכריע אינם שומרי שבת וכשרות, וכמו כן הם חוששים מפני הגופים העירוניים המופקדים על בתי הקברות.

16 שולחן ערוך, יורה דעה פתח ↗

נהגו לקבור בבגדים לבנים:

17 כתובות פתח ↗

אָמַר רַב עָנָן: כׇּל הַקָּבוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּאִילּוּ קָבוּר תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ. כְּתִיב הָכָא: ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְכִפֵּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ״.

17 תלמוד ירושלמי הוריות פתח ↗

אִילֵּין דְּבַר פָּזִי וּדְבַר הוֹשַׁעְיָה הֲווּ עֲלִין וּשְׁאֵלִין בִּשְׁלָמֵיהּ דִּנְשִׂיָיא בְּכָל יוֹם. וַהֲווֹן אִילֵּין דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה עֲלִין קַדְמַאי. אָזְלוֹן אִילֵּין דְּבַר פָּזִי וְאִיתְחַתְּנוּן בִּנְשִׂיאוּתָא. אֲתוֹן בְּעוֹן מֵיעוֹל קַדְמַאי. אֲתוֹן וּשְׁאֵלוֹן לְרִבִּי אִימִּי. וַהֲקֵמוֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ. וְכִי יֵשׁ מִשְׁפָּט לָעֵצִים. אֶלָּא אֵי זֶה קֶרֶשׁ זָכָה לִינָּתֵן בַּצָּפוֹן יִינָּתֵן בַּצָּפוֹן. בַּדָּרוֹם יִינָּתֵן בַּדָּרוֹם.

17 משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פתח ↗

אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַשּׁוֹכֵן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֲוֹנוֹתָיו מְחוּלִין. שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה לג כד "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן". אֲפִלּוּ הָלַךְ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת זוֹכֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן הַקָּבוּר בָּהּ נִתְכַּפֵּר לוֹ. וּכְאִלּוּ הַמָּקוֹם שֶׁהוּא בּוֹ מִזְבַּח כַּפָּרָה. שֶׁנֶּאֱמַר דברים לב מג "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". וּבַפֻּרְעָנוּת הוּא אוֹמֵר עמוס ז יז "עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת". וְאֵינוֹ דּוֹמֶה קוֹלַטְתּוֹ מֵחַיִּים לְקוֹלַטְתּוֹ אַחַר מוֹתוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מוֹלִיכִים מֵתֵיהֶם לְשָׁם. צֵא וּלְמַד מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ וְיוֹסֵף הַצַּדִּיק:

18 שולחן ערוך, יורה דעה פתח ↗

לקבור בקרקע ואם קוברין שני מתים יחד. ובו ו' סעיפים:הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע עובר משום מלין את המת ואם נתנו בארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו ומכל מקום יפה לקברו בקרקע ממש אפילו בח"ל:

18 תלמוד ירושלמי כלאים פתח ↗

משנה: תַּכְרִיכֵי הַמֵּת וּמַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. לֹא יִתֵּן אֶת הַמַּרְדַּעַת עַל כְּתֵיפוֹ אֲפִילוּ לְהוֹצִיא עָלֶיהָ אֶת הַזֶּבֶל. מוֹכְרֵי כְסוּת מוֹכְרִין כְּדַרְכָּן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְּונוּ בַחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבִגְשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְהַצְּנוּעִין מַפְשִׁילִין לַאֲחוֹרֵיהֶן בְּמַקֵּל. תוֹפְרֵי כְסוּת תוֹפְרִין כְּדַרְכָּן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְונוּ בַחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבִגְשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְהַצְּנוּעִין תּוֹפְרִין בָּאָרֶץ. הלכה: תַּכְרִיכֵי הַמֵּת כו׳. כְּתִיב בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כֵּיוָן שֶׁאָדָם מֵת נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְוֹת. רִבִּי צִיוָה שְׁלֹשָׁה דְבָרִים בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם. אַל תָּזוּז אַלְמָנָתִי מִבֵּיתִי. וְאַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָירוֹת. וּמִי שֶׁנִּיטְפַּל בִּי בְּחַיָּי יְטַפֵּל בִּי בְמוֹתִי. אַל תָּזוּז אַלְמָנָתִי מִבֵּיתִי. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אֵי אֶיפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעֲלִי. אָמַר רִבִּי דּרוֹסָא דְּלָא יֵימְרוּן לָהּ בֵּיתָה דִּנְשִׂיוּתָה הוּא מְשׁוּעֲבָד הוּא לִנְישִׂיוּתָה. אָמַר רִבִּי לָעְזָר בַּר יוֹסֵה כְּהָדָא דְתַנֵּי דָּרָה בַבָּתִּים כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה דָּרָה בָהֶן וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינַת הַיָּם. וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת בִּכְלֵי כֶסֶף וּבִכְלֵי זָהָב כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינַת הַיָּם. וְנִיזּוֹנֶת כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה נִיזּוֹנֶת וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינַת הַיָּם. וְאַל תִּסְפְּדוּנָי בָּעֲיָירוֹת מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. וּמִי שֶׁנִּיטְפַּל בִּי בְּחַיָּי יְטַפֵּל בִּי בְמוֹתִי. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה דְּצִיפּוֹרִין כְּגוֹן יוֹסֵי אֶפְרָתִי וְיוֹסֵף חֵפָנִים. רִבִּי חִזְקִיָּה מוֹסִיף אַל תַּרְבּוּ עָלַי תַּכְרִיכִין. וּתְהֵא אֲרוֹנִי נְקוּבָה בָּאָרֶץ. מִילְתָא אָמְרִין בְּסַדִּין אֶחָד נִקְבַּר רִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר לָא כְּמַה דְבַר אִינָּשׁ אֲזַל הוּא אֲתִי. וְרַבָּנִין אָמְרִין כְּמַה דְבַר נָשׁ אֲזַל הוּא אֲתִי. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נָתָן כְּסוּת הַיּוֹרֶדֶת עִם אָדָם לִשְׁאוֹל הִיא בָאָה עִמּוֹ מַה טַעֲמָא תִּתְהַפֵּךְ כְּחוֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַיצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ. אַנְטוֹלִינוֹס שְׁאַל לְרִבִּי מַהוּ תִּתְהַפֵּךְ כְּחוֹמֶר חוֹתָם אָמַר לֵיהּ מִי שֶׁהוּא מֵבִיא אֶת הַדּוֹר הוּא מַלְבִּישׁוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן מְפַקֵּד מַלְבְּשׁוּנִי בּוּרִירִיקָא לָא חִיוְורִין וְלָא אוּכְמִין. אִין קָמִית בֵּינֵי צַדִּיקַיָא לָא נִבְהָת. וְאִין קָמִית בֵּינֵי רְשִׁיעַיָּא לָא נִבְהָת. רִבִּי יֹאשַׁיָּה מְפַקֵּד אַלְבְּשׁוּנִי חִיוְורִין חֲפִיתִין. אָמְרִין לֵיהּ וּמַה אַתְּ טָב מִן רַבָּךְ. אָמַר לוֹן וּמַה אֲנָא בְהִית בְּעָבְדַּאי. רִבִּי יִרְמְיָה מְפַקֵּד אַלְבְּשׁוּנִי חִיוְורִין חֲפִיתִין אַלְבְּשׁוּנִי בְּנָרָסַיי יְהָבוֹן מְסָנַא בְּרַגְלַי וְחוּטְרָא בְיָדַיי וִיהֲבוּנִי עַל סִיטְרָא אִין אֲתִי מְשִׁיחָא אֲנָא מָעֲתָד. צִיפֹּרַיָּא אָמְרִין מָאן דַּאֲמַר לָן רִבִי דְּמָךְ אֲנָן קְטָלִינָן לֵיהּ. אֲדִיק לוֹן בַּר קַפָּרָא רֵישֵׁיהּ מְכַסֵּי מָאנוֹי מְבַזְּעִין אֲמַר לוֹן יְצוֹקִים וְאֶרְאֶלִּים תְּפוּסִין בַּלּוּחוֹת הַבְּרִית וְגָבְרָה יָדָן שֶׁל אֶרְאֶלִּים וְחָטְפוּ אֶת הַלּוּחוֹת. אָמְרִין לֵיהּ דְּמָךְ רִבִּי. אֲמַר לוֹן אַתּוּן אָמְרִיתוֹן וְקָרְעוֹן וַאֲזַל קָלָא דְּקָרְעוֹן לְגופפתה מַהֲלָךְ תְּלָתָא מִילִין. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא מַעֲשֵׂה נִיסִּין נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. עֶרֶב שַׁבָּת הָיְיתָה וְנִתְכַּנְּסוּ כָּל הָעַיָירוֹת לְהַסְפִּידוֹ וְאַשֵׁירוֹנֵיהּ תְּמַנֵּי עֶשְׂרֵה כְּנִישָׁן וְאַחְתּוֹנֵיהּ לְבֵית שָׁרַיי וְתָלָה לוֹן יוֹמָא עַד שֶׁהָיָה כַּל אֶחָד וְאֶחָד מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ וּמְמַלֵּא לוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם וּמַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה קָרָא הַגֶּבֶר שָׁרוֹן מְצִיקִין. אָמְרִין דִּילְמָא דְחַלְּלִינָן שַׁבָּתָא. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן כָּל מִי שֶׁלֹּא נִתְעַצֵּל בְהֶסְפֵּידוֹ שֶׁל רִבִּי יְהֵא מְבוּשָּׂר מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא בַּר מִן קַצְרָא. כֵּיוָן דְּשָׁמַע כֵן סְלַק לֵיהּ לְאִיגְרָא וּטְלַק גַּרְמֵיהּ וּמִית. נְפָקַת בַּת קָלָא וְאָמְרָה וַאֲפִילוּ קַצְרָא. רִבִּי הֲוָה יְתִיב לֵיהּ בְּצִיפּוֹרִין שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין וְקָרָא עַַל גַּרְמֵיהּ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וַיְחִי יְהוּדָה בְצִיפּוֹרִין שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וּמִין גּוֹבְעִין עֲבַד תְּלַת עֶשְׂרֵה שְׁנִין חֲשַׁשׁ בְּשִׁינּוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוֹן כָּל אוֹתָן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה עוּבָּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה חָשׁ שִׁינּוֹי. חַד זְמָן עֲבַר חָמָא חַד עֵיגַל מִנְכַס גָּעָה וְאָמְרָה לֵיהּ רִבִּי שֵׁיזְבִי אֲמַר לֵיהּ לְכָךְ נוֹצָרְתְּ. וּבְסוֹפָהּ אֵיךְ אִינְּשִׁמָת. חָמְתוֹן קְטָלִין חַד קַן דְּעַכְבָּרִין אֲמַר אַרְפּוּנוֹן וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו כְּתִיב. רִבִּי הֲוָה עָנְוָון סַגִּין וְהֲוָה אֲמַר כָּל מַה דְּיֵימַר לִי בַּר נַשָּׁא אֲנָא עֲבִיד חוּץ מִמַּה שֶׁעָשׂוּ זִקְנֵי בְּתֵירָה לִזְקֵנִי דְּשָׁרוּן גַּרְמוֹן מִנְּשִׂיאוּתֵיהּ וּמְנוֹנֵיהּ. אִין סְלִיק רַב חוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא לְהָכָא אֲנָא מוֹתִיב לֵיהּ לְעֵיל מִינַּיי דְּהוּא מִן יְהוּדָה וַאֲנָא מִבִּנְיָמִן דְּהוּא מִן דִּכְרַיָּא וַאֲנָא מִן נוּקְבְתָא. חַד זְמָן עָאַל רִבִּי חִיָיה רוֹבָא לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ הָא רַב הוּנָא לְבַר נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו שֶׁל רִבִּי. אָמַר לֵיהּ אֲרוֹנוֹ בָא. אֲמַר לֵיהּ פּוּק וְחָמִי מָאן בָּעֵי לָךְ לְבַר. וּנְפַק וְלָא אַשְׁכַּח בַּר נַשׁ וְיָדַע דְּהוּא כָעֵיס עֲלוֹי. עֲבַד דְּלָא עֲלִיל לְגַבֵּיהּ תַּלְתִּין יוֹמִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוֹן כָּל אִינּוּן תַּלְתּוֹיֵי יוֹמַיָּא יְלַף רַב מִינֵּיהּ כְּלָלֵא דְּאוֹרָיְתָא. לְסוֹף תְּלַת עֲשַׂרְתֵּי שַׁנְיָיא וּתְלַתְּתוֹי יוֹמַיָּא עָאַל אֱלִיָּהוּ לְגַבֵּיהּ בִּדְמוּת רִבִּי חִיָיה רוֹבָה. אֲמַר לֵיהּ מַה מָרִי עֲבִיד. אֲמַר לֵיהּ חַד שִׁינַּיי מְעִיקָה לִי. אֲמַר לֵיהּ חֲמִי לָהּ לִי וְחָמֵי לָהּ לֵיהּ וִיהַב אֶצְבְּעָתֵיהּ עֲלָהּ וְאִינְּשִׁמְתְּ. לְמָחָר עָאַל רִבִּי חִיָיה רוֹבָה לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ מַה עֲבִיד רִבִּי הַאי שִׁינָּךְ מַה הִיא עֲבִידָה. אֲמַר לֵיהּ מִן הַהִיא שַׁעְתָא דְּיָהֲבַתְּ אֶצְבְּעָתָךְ עֲלָהּ אִינְּשִׁמָת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אִי לָכֶם חַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִי לָכֶם עוּבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ אֲנָא לָא הֲוֵינָא מִן הַהִיא שַׁעֲתָא הֲוָה נְהִיג בֵּיהּ בִּיקָר. כַּד הֲוָה עֲלִיל לְבֵית וַועֲדָא הֲוָה אֲמַר יִיכָּנֵס רִבִּי חִיָיא רוֹבָא לִפְנִים. אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי לִפְנִים מִמֶּנִּי. אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֶלָּא רִבִּי חִיָיא רוֹבָה לִפְנִים וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי לִפְנָיי לִפְנִים. רִבִּי הֲוָה מַתְנֵי שְׁבָחֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיא רוֹבָה קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. חַד זְמָן חָמֵי גַּו בָּנִי וְלָא אִיתְכְּנַע מִן קוֹמוֹי. אָמַר לֵיהּ אֲהִנּוֹ דְּאַתְּ מַתְנִי שְׁבָחֵיהּ. אָמַר לֵיהּ מַה עֲבַד לָךְ. אָמַר לֵיהּ חָמִתֵיהּ גַּו בָּנִי וְלָא אִיתְכְּנַע מִן קוֹמוֹי. אָמַר לֵיהּ לָמָּה עֲבַדְתְּ כֵּן. אָמַר לֵיהּ כְּמוֹ יָבֹא עָלַי יֵיתִי עָלַי דְּאִין סְחִית לָא יָדְעִית בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אַשְׁגְּרִית עֵינַיי בְּכָל סֵפֶר תִּילִים אֲגָדָה. מִן הַהִיא שַׁעֲתָא מָסַר לֵיהּ שְׁנֵי תַלְמִידִין דִּיהַלְּכוּן עִימֵּיהּ בְּגִין סָכוּתָא. רִבִּי יוֹסֵי צָם תְּמָנֵיי יוֹמִין לְמֵיחְמֵי רִבִּי חִיָיה רוֹבָה וּלְסוֹפָא חָמָא וְרָגְזוּן יָדֵיהּ וּכְהוֹ עֵינוֹי. וְאִין תֵּימַר דַּהֲוָא רִבִּי יוֹסָה בַּר נַשׁ זְעִיר. חַד גָּרְדַיי אֲתַא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ חָמִית בְּחֵילְמִי דִּרְקִיעַא נְפַל וְחַד מִן תַּלְמִידָךְ סְמַךְ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ וְחַכִּים אַתְּ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אִין אֲנָא חָמֵי לֵיהּ אֲנָא חַכִּים לֵיהּ. עֲבַר כָּל תַּלְמִידוֹי קוֹמוֹי וְחַכַּם לְרִבִּי יוֹסָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ צָם תְּלַת מָאוָון צוֹמִין לְמֵיחְמֵי רִבִּי חִיָיה רוֹבָה וְלָא חָמְתֵיהּ. וּבְסוֹפָא שְׁרָא מִצְטָעֵר אֲמַר מַה הֲוָה לָעֵי בְאוֹרָיְתָא סַגִּין מִינַּיי. אָמְרוּ לֵיהּ רִיבֵּץ תּוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִמָּךְ וְלֹא עוֹד אֶלָּא דַהֲוָה גְלִי. אֲמַר לוֹן וְלֹא הֲוִינָא גְלִי. אָמְרִין לֵיהּ אַתְּ הֲוִיתָה גְלִי מֵילַף וְהוּא הֲוָה גְלִי מַלְפָּה. כַּד דְּמָךְ רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא אַסְקוּנֵיהּ לְהָכָא. אָמְרֵי אָן אֲנָן יְהָבִין לֵיהּ. אָמְרִין נֵיתִינֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי חִיָיה רוֹבָה דְּהוּא מִן דִּידְהוֹן. אָמְרִין מָאן בְּעֵי מִיהַב לֵיהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי אֲנָא עֲלִיל יְהַב לֵיהּ. אָמְרוּ לֵיהּ עִילְּתָך אַתְּ בָּעֵי דְּאַתְּ גְבַר סַב וְאַתְּ בָּעֵי מֵיעוֹל מֵיתַב לָךְ תַּמָּן. אֲמַר לוֹן יְהָבוּן מְשִׁיחָתָא בְרַגְלַיי וְאִין עֲנִיַית אַתּוּן גָּרְשִׁין. עָאַל וְאַשְׁכַּח תְּלַת דָּנִין יְהוּדָה בְנִי אַחֲרֶיךָ וְאֵין עוֹד. חִזְקִיָּה בְנִי אַחֲרֶיךָ וְאֵין עוֹד. אַחֲרֶיךָ יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְאֵין עוֹד. תְּלַת עֵינוֹי מִסְתַּכְּלָה אִיתְאֲמַר לֵיהּ אַפִּיךְ אַפִּיךְ שְׁמַע קָלֵיהּ דְּרִבִּי חִיָיה רַבָּא אֲמַר לְרַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ נְפִישׁ לְרַב חוּנָה יְתִיב לֵיהּ וְלָא קְבִיל עֲלוֹי מָתִיב לֵיהּ אָמְרִין כְּמַה דְּלָא קְבִיל עֲלוֹי מָתִיב לֵיהּ כֵּן זַרְעִיתֵיהּ לָא פְסִיקָא לְעוֹלָם. וְיָצָא מִשָּׁם וְהָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְנִכְפְּלוּ לוֹ שָׁנָיו. כְּתִיב וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבוּרָתָם. יַעֲקֹב כָּל הֶן דְּהוּא מַה הוּא מְנַכֵּי. רִבִּי לָעְזָר אָמַר דְּבָרִים בְּגַב. רִבִּי חֲנִינָא אָמַר דְּבָרִים בְּגַב. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר דְּבָרִים בְּגַב. מַהוּ דְּבָרִים בְּגַב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יי בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. וַהֲלֹא אֵין אַרְצוֹת הַחַיִּים אֶלָּא צוֹר וַחֲבֵרוֹתֶיהָ וְקֵיסָרִין וַחֲבֵרוֹתֶיהָ תַּמָּן זוֹלָא תַּמָּן שׂוֹבְעָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אֶרֶץ שֶׁמֵּיתֶיהָ חַיִּין תְּחִילָּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וּמַה טַעַם נוֹתֵן נְשָׁמָה לְעַם עָלֶיהָ. אֶלָּא מֵעַתָּה רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה הִפְסִידוּ. אָמַר רִבִּי סִימַיי מַחְלִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵיהֶן אֶת הָאָרֶץ וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין כְּנוֹדוֹת וְכֵיוָן שֶׁהֵן מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁן חוֹזְרוֹת עֲלֵיהֶן. וּמַה טַעַם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְנָתַתִּי רוּחִי בָּכֶם וִחְיִיתֶם. רִבִּי בְּרֶכְיָה שָׁאַל לְרִבִּי חֶלְבּוֹ. רִבִּי חֶלְבּוֹ שָׁאַל לְרִבִּי אִימִּי. רִבִּי אִימִּי שָׁאַל לְרִבִּי אֶלְעָזָר. רִבִּי לָעְזָר שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה וְאִית דְּאָמְרִין רִבִּי חֲנִינָה שָׁאַל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲפִילוּ כְגוֹן יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵירָיו. אָמַר לֵיהּ גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵיפָה כָל אַרְצָהּ. אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה מַה הֵן שָׁאַל לָהֵן וְהֵן שָׁאַל לָהֵן לֹא שְׁמָעִינָן מִינָּהּ כְּלוּם. מַיי כְדוֹן. כֵּיוָן שֶׁנִּשְׂרְפָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה בָהֶן מִידַּת הַדִּין. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים עָשָׂת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִשְׂרֶפֶת הָדָא הוּא דִּכְתִיב וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד. כּוּתִים שֶׁבָּהּ מַה הָיוּ עוֹשִׂין מַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת וְהָיְתָה נִשְׂרֶפֶת. כְּתִיב וְאַתָּה פַּשְׁחוּר וְכֹל יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי. וּבָבֶל תָבֹא וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא. חַד אָמַר מֵת שָׁם וְנִקְבַּר שָׁם יֵשׁ בְּיָדוֹ שְׁתַּיִם. מֵת שָׁם וְנִקְבַּר כָּאן יֵשׁ בְּיָדוֹ אַחַת. וְחָרָנָה אָמַר קְבוּרָה שֶׁבְּכָאן מְכַפֶּרֶת עַל מִיתָה שֶׁלָּהֶן. רִבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה רִיגְלֹיי דְבַר נַשָּׁא עֲרַבָתֵיהּ לְמִיקְמָתֵיהּ כָּל הֶן דְּהוּא מִתְבְּעַ. כְּתִיב וַיֹּאמֶר מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמוֹת גִּלְעַד. וְיָמוֹת בְּתוֹךְ בֵיתוֹ וְלֹא תַמָּן. אֱלִיחוֹרֶף וַאֲחִיָּה תְּרֵין אֵיסֶקְרֵיטוֹרֵי דִשְׁלֹמֹה. חָמָא מַלְאַךְ מוֹתָא מִסְתַּכֵּל בּוֹן וַחֲרִיק בְּשִׁינּוֹי. אֲמַר מִילָּה וִיהָבוּן בְּחַלָּלָא. אֲזַל וְנַסְתּוּן מִן תַּמָּן אֲתָא קָאִים לֵיהּ גָּחִיךְ לְקָבְּלֵיהּ אֲמַר לֵיהּ הַהִיא שַׁעֲתָא הֲוֵיתָא אִיחְרוֹק בְּשִׁנַּיִךְ וּכְדוֹן אַתְּ גָחִיךְ לָן. אָמַר לֵיהּ אֲמַר לִי רַחֲמָנָא דְּיִנְסַב לֶאֱלִיחוֹרֶף וַאֲחִיָּה מִן חֲלָלָא וְאָמְרִית מָאן יְהִיב לִי אִילֵּין לָהֶן דְּאִישְׁתַּלְּחִית מִינְסִיבִינִין וִיהַב בְּלִיבָּךְ לְמֵיעֲבַד כֵּן בְּגִין דְּנַעֲבִיד שְׁלִיחוּתִי. אֲזִל וְאִיטְפַּל בּוֹן מִן תַּמָּן. תְּרֵין בְּרוֹיי דְּרִבִּי רְאוּבֶן בַּר אִיסְטְרוֹבִילוֹס תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי. חָמָא מַלְאָכָא דְמוֹתָא מִסְתַּכֵּל בּוֹן וַחֲרִיק בְּשִׁינּוֹי וַאֲמַר נִיגְלִינוֹן לִדְרוֹמָא שֶׁמָּא הַגָּלוּת מְכַפֶּרֶת. אֲזַל וְנַסְתּוּן מִן תַּמָּן. עוּלָּא נְחוּתָא הֲוָה. אִידְמָךְ תַּמָּן שָׁרֵי בְּכִי. אָמְרִין לֵיהּ מַה לָךְ בְּכִי אֲנָן מַסְקִין לָךְ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹן וּמַה הֲנָיָיה לִי. אֲנָא מוֹבַד מַרְגָּלִיתִי גַּו אַרְעָא מְסָאבְתָא. לֹא דוֹמֶה הַפּוֹלְטָהּ בְּחֵיק אִמּוֹ לַפּוֹלְטָהּ בְּחֵיק נָכְרִיָּה. רִבִּי מֵאִיר הֲוָה אִידְמִיךְ לֵיהּ בְּאַסְּיָיא. אֲמַר אֵימוֹרִין לִבְנֵי אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל הָא מְשִׁיחְכוֹן דִּידְכוֹן. אֲפִילוּ כֵן אֵמַר לוֹן יְהַבִי עַרְסִי עַל גֵּיף יַמָּא דִּכְתִיב כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶיהָ. שִׁבְעָה יַמִּים סוֹבְבִין אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. יַמָּא רַבָּא יַמָּא דְטִיבֵּרִיָא יַמָּא דְסַמְכוֹ יַמָּא דְמִילְחָא יַמָּא דְחוֹלָתָא יַמָּא דְשַׁלְיָית יַמָּא דְאַפַּמֵּיָא. וְהָא אִיכָּא יַמָּא דְחָמְץ דִּיֹּקְלֵיטִיָּנוּס הִקְוָה נְהָרוֹת וַעֲשָׂאוֹ. כְּתִיב הַנִּשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְּשִׁימוֹן. אָמַר רִבִּי חִיָיה בִּרָיָא כָּל מִי שֶהוּא עוֹלֶה לְהַר יְשִימוֹן וּמָצָא כְמִין כְּבָרָה בְּיַם טִיבֵּרִיָא זוֹ הִיא בּוֹרָהּ שֶׁל מִרְיָם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן שַׁעֲרוּנָהּ רַבָּנִין וְהָא הִיא מְכוּוָּנָא כָּל קֳבֵיל תַּרְעָא מְצִיעִיָּא דִכְנִישְׁתָּא עֲתִיקְתָא דְּסרונגין. רִבִּי בַּרקִירִיָּא וְרִבִּי לָעְזָר הֲווֹן מְטַיְילִין בְּאִיסְטַרִין רָאוּ אֲרוֹנוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִין מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי בַּרקִירִיָּא לְרִבִּי לָעְזָר מַה הוֹעִילוּ אֵילּוּ. אֲנִי קוֹרֵא עֲלֵיהֶם וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵיבָה בְּחַיֵּיכֶם. וַתָּבוֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי בְּמִיתַתְכֶם. אָמַר לֵיהּ כֵּיוָן שֶׁהֵן מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן נוֹטְלִין גּוּשׁ עָפָר וּמַנִּיחִין עַל אֲרוֹנָן. דִּכְתִיב וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

« שו"ת במראה הבזק חלק תשיעי ל״ט שו"ת במראה הבזק חלק תשיעי מ״א »